סיפורו של התעשיין הגרמני וחסיד אומות העולם הנס וולץ הוא עדות לקול האחר והשונה שהיה בגרמניה במאה הקודמת. מעטים היו אזרחי גרמניה שהתנגדו למשטר הנאצי באופן גלוי. הסנקציות שהופעלו כנגדם היו קשות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אישית אולם הצו המוסרי שהנחה את הקול האחר בגרמניה היה לאבן היסוד להנחלת היחסים הרשמיים בין גרמניה וישראל לאחר מלחמת העולם השנייה.
הנס וולץ נחשב לשותפו החברי והערכי של מייסד חברת בוש, רוברט בוש. וולץ הצטרף לחברה בשנת 1912 כאחד ממנהלי המסחר ובשנת 1919 מונה לחבר במועצת המנהלים בבוש. מעבר לעובדה כי כיהן בתפקידים בכירים – וולץ נחשב לחברו הקרוב של המייסד רוברט בוש. השניים חלקו ערכים הומניסטיים וליברלים שהיוו עבורם בסיס לשיתוף פעולה חברי ואישי.
בשנת 1929 הצטרפו רוברט בוש והנס וולץ לארגון למאבק באנטישמיות בגרמניה – הארגון עצמו התמקד בעזרה ליהודים נרדפים – אולם עד מהרה חוו השניים רדיפה מצד גורמי השלטון במדינה. בעקבות כך הם החליטו על המשך פעילותם בארגון למען היהודים אולם בצורה חשאית יותר.
חד מעוזריו האישיים של הנס וולץ היה ד”ר קארל אדלר, מורה יהודי למוסיקה. בין השנים 1938 ל-1940 העביר וולץ סכומי כסף נכבדים לאחד ממוסדות החינוך היהודיים בשטוטגרט שד”ר אדלר היה קשור אליהם. בעזרת התמיכה הכספית של וולץ נפדו מאות יהודים אסירים ממחנות הריכוז והועברו מחוץ לגבולות גרמניה ובכך ניצלו חייהם.
וולץ נחשב לידיד אמת של הקהילה היהודית בגרמניה. רבים ראו בו איש לעת צרה. בין מגוון פעולותיו למען היהודים, בלט במיוחד אירוע שנרשם באוגוסט 1939, עת הגיעה קבוצה של 17 יהודים מהעיר קלן לגבול גרמניה צרפת במטרה לחצות את הגבול. אנשי הגסטפו עלו על עקבותיהם של היהודים ועצרו אותם.
דרישתם של אנשי הגסטפו הייתה לתשלום סכום כופר מופקע עבור שחרורם של היהודים לצרפת. החוקים בגרמניה הנאצית באותה תקופה לא אפשרו ליהודים גישה לחשבונות הבנק שלהם ולכן לא יכלו לשלם עבור שחרורם. תוך זמן קצר הנושא הובא לידיעתו של ד”ר אלדר שפנה לחברו הנס וולץ שעבד כאמור בחברת בוש. תוך שעה אחת בלבד גייס וולץ את הסכום האדיר והעבירו לגסטפו. 17 היהודים שוחררו וחייהם ניצלו.
ביום חמישי, ה-2 בינואר 1969, הכירה יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה בישראל, בהנס וולץ כחסיד אומות עולם. כחמש שנים לאחר מכן, ב-23 באפריל 1974 נפטר וולץ.
